פרשת וירא
הסיכוי של סדום
מאמר לפרשת וירא
יש משהו בוטה בסגנון הדבור בשעה שאברהם מדבר עם הבורא בנושא סדום. לאחר שאברהם שומע מאת
הבורא על תוכניתו להעניש את סדום, הוא ממש דופק על השולחנות:
"חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע. חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה
משפט? (פרק י"ח פסוק כ"ה)
יש מנהיג לבירה. בורא עולם מנהיג ומנהל את העולם. הוא מתבונן על דרכי בני האדם ובשעה שחטאתם של
אנשי סדום כבדה מאד, בשעה שאנשי סדום הגדישו את סאתם, החליט הקב"ה להעניש אותם ולכלותם מעל
פני הארץ. אך לפני שהוא עושה זאת הוא מרגיש צורך לשתף את אברהם.
"וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה?" )פרק י"ח פסוק י"ז(
למה זה כל כך נורא להסתיר מאברהם? משום שאברהם הוא שותף לעסקים. לבורא העולם יש תוכנית. הוא
לא ברא את העולם בכדי להשתעשע. הוא מעוניין להוביל את העולם למקום טוב יותר, אב ל הוא מחפש
שותפים לדרך. אברהם נתפס כשותף נאמן.
"כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (פרק י"ח פסוק
י"ט)
לאברהם חשוב להעביר את דרכו של הבורא בעולם. הוא עסוק בזה. בכל מקום שהוא הולך הוא פועל ומחנך
לעשיית צדקה ומשפט כדרכו של הבורא. זה שותף! ואם זה שותף, לא מסתירים ממנו דברים.
אברהם שומע את הדברים ולרגע זה נראה כאילו הוא שכח כאן את יחסי הכוחות. מי כאן בעל הבית באמת.
הוא דופק על השולחן וצועק "חלילה לך מעשות כדבר הזה..." הוא מדבר בשפה הכי גלויה והכי ישירה ללא
כפפות "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" אתה הרי אלוקי הצדק ומעשה זה אינו צודק.
אני הייתי מצפה שהבורא יניח יד אוהבת על אברהם אבינו כשם שמניחים על ילד בן חמש ויאמר לו: אברהם,
ככה לא מדברים לאבא... אבל משום מה זה לא קורה. הבורא מבין שזה לגיטימי לחלוטין מבחינת אברהם
לטעון במלוא התוקף כאשר נראה לו שמשהו אינו ישר וצודק דיו. כנראה ששותפים זה באמת שותפים והבורא
לוקח את אברהם כשותף ממש ולא רק למראית עין...
אבל נניח לזה כרגע. מה היא טענתו של אברהם? עם איזה טיעון מנצח הוא מגיע?
"ויגש אברהם ויאמר, האף תספה צדיק עם רשע? אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא
למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה?" (פרק י"ח פסוקים כ"ג – כ"ד)
טענתו של אברהם מורכבת משני חלקים: א. הרי לא יתכן להעניש ענישה קולקטיבית. לא יתכן שבגלל
שמרבית העיר רשעים ימותו בה גם הצדיקים. ב. אם כך, אם ישנם כמה צדיקים שישארו אולי בזכותם תציל
את כל העיר?
אני לא מבין, יש כזה דבר התייחסות קולקטיבית או לא? אם יש, אז מוצדק להמית את קצת הצדיקים שבעיר
מחמת חטאות הרשעים. ואם לא, מה פתאום שהצדיקים יצילו את הרשעים?
יצחק בנו של אברהם עדיין לא נולד ובכל זאת כבר נותן לו הבורא לאברהם את הקומפלימנט "למען אשר יצווה
את בניו... ושמרו דרך ה'..." כיצד יתכן לתת לאדם קומפלימנט על שם העתיד? זה רק בתנאי שהוא כבר הוכיח
את עצמו במשהו.
בכל מקום שאברהם מגיע הוא קורא בשם ה'. "ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'." "ויקרא שם אברם בשם ה'."
"ויקרא שם בשם ה' אל עולם." מה פרוש הדבר לקרוא בשם ה? ההבנה הפשוטה היא שאברהם פרסם את
שמו של הבורא בכל מקום שיכל. לא רק שהוא עצמו התנהל בדרכו של הבורא, אלא פרסם את שמו הבורא
בכל מקום בכדי שגם אחרים ילכו בדרכו של הבורא. זה שותף! זה אדם שהוכיח את עצמו. אדם כזה בוודאי
שיעביר את הדברים גם לבניו ולביתו אחריו.
היכן רואים את הבורא יותר מכל? באדם עצמו. "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו..."
עד כמה שניתן להבין זאת, האדם הוא מעין דמותו של הבורא, האדם נראה כצורת הצל של הבורא. כלומר
הדרך הטובה ביותר להכיר היא להתבונן באדם שהוא צלם אלוקים.
אין לי מושג מה זה צלם אלוקים, אבל ברור לי שזה משהו טוב. אם האדם הוא צלם אלוקים, יש בו משהו טוב.
זה קיים בכל אדם, גם באנשי סדום... אז לאן זה נעלם? כיצד הצליחו אנשי סדום להגיע למצב כזה שחטאתם
כבדה מאד עד כדי כך שאין להם יותר זכות קיום, הרי יש בהם נצוץ פנימי הנקרא צלם אלוקים? כנראה
שבחירתו של האדם היא כל כך רחבה עד שאפי' את צלם אלוקים שלו הוא מסוגל להשחיר.
להשחיר כן, אך להעלים אותו לגמרי לא! זו היא בדיוק טענתו של אברהם. אברהם שמפרסם לכולם את שמו
של הבורא, אברהם שמראה לכל אדם באשר הוא, שהוא צלם אלוקים וממילא הוא מסוגל להתרומם ולהיות
טוב יותר, אינו מוותר אפי' על אנשי סדום. הרי גם להם יש צלם אלוקים. אלא מה, הם השחירו אותו? מספיק
כמה צדיקים בכדי להדליק את הניצוץ הזה מחדש.מספיק קומץ קטן של צדיקים בכדי לנפנף על הפחם השחור
הזה ולהפוך אותו לגחלת לוהטת...
אברהם, השותף הנאמן, רוצה לפרסם את שם הבורא אפי' בקרב אנשי סדום. אך לרוע מזלו אפי' לא נמצאו
קומץ הצדיקים שינפנפו על הפחם ויהפכו אותו לגחלת, והפחם עצמו כבר לא מסוגל לעשות זאת לבד.
אז אולי כדאי לנו תמיד להיות צמודים לאלו שמסוגלים להבעיר אותנו…