פרשת בראשית

'עץ החיים' פעם יצא לי לקרוא כתבה שהכותרת שלה היתה 'אחרי אל תגידו קדיש'. אין ספק, הכותב, פרופסור מלומד הצליח לכבוש את מבטי ולשכנע אותי לקרוא את הכתבה. סיקרן אותי לדעת מדוע כל כך חשוב לו שלא יאמרו אחריו קדיש, והוא אכן הסביר זאת בטוב טעם. עיקרי טענותיו אם זכרוני אינו מטעני, נסבו סביב העובדה שאין עולם שמעבר, הכל זה כאן ועכשיו. לא אכנס כרגע לטיב הטענות אך אני זוכר מה הפריע לי כשסיימתי לקרוא את הכתבה. אם הפרופסור המלומד אכן סבור שאין כל דבר מעבר, אז למה למען השם מעסיקה אותו העובדה מה יעשו אחריו? למי זה חשוב מה יהיה אחרי אם אני בעצמי לא אהיה כאן? יתכן ואני נכנס לפינה עם אותו המלומד, אבל דבר אחד ברור, לרבים מאיתנו יש תחושה של מעבר. מכירים את הזקן הגלמוד הזה שכל חייו שכב על ארגזים של דולרים ולא נתן שקל לאדם כולל להצלת חייו של שכנו הנחמד מן הקומה שתחתיו. והנה הוא מריח אדמה. לפתע הוא מבין שהוא עובר לעולם שכולו טוב והדולרים למרבה הצער לא ימשיכו איתו קדימה. מה הוא עושה אז? בריצת אמוק הוא תופס כמה ארגזי דולרים ורץ לאוניברסיטה הסמוכה. הוא נותן להם את הכסף ומבקש מהם שיבנו לעצמם בכסף הזה קמפוס חדש ועל הקמפוס יכתבו את שמו באותיות ענק של קדוש לבנה. הנצחה קוראים לזה! פתאום חשוב לו להנציח את עצמו. פתאום כשתחושת החידלון מחלחלת לקרבו, פתאום כשהוא מבין שהספור נגמר והוא לא יהיה כאן יותר, חשוב לו מאד להישאר. אם לא פיזית אז לפחות כשם על הקיר החיצוני של הקמפוס. חשוב לו להפוך את הרגע לנצח, למשהו שלא ניגמר. הוא אמנם לא יהיה כאן אבל בעוד מאה ומאתיים שנה כל מי שיעבור בשערי הקמפוס יזכור אותו. זו דוגמא קטנטונת אחת, אבל יש כדוגמתה רבות. זה עומד אולי בבסיס הצורך הכל כך עמוק של אנשים להעמיד צאצאים בעולם. אולי זה גם המניע החזק של חלק מן האנשים להירשם על במת ההיסטוריה בצורה זו או אחרת. זה פשוט קיים וטבוע בתוכנו, להישאר כאן יותר מן הזמן הקצוב לנו... "ויטע ה' אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר. ויצמח ה' אלוקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן..." (פרק ב' פסוקים ח'-ט') כל מי שמסתכל בתהליך בריאת העולם שם לב לעובדה שהבריאה צועדת לקראת האדם. האדם הוא פסגת ותכלית הבריאה. הכל נברא כהכנה אליו. מצבו האידיאלי של האדם הוא בגן עדן. את אותו אדם נזר הבריאה לוקח אלוקים ומניח בגן עדן. רבות ניתן לדבר על גן עדן, מהו? מה עושים שם? אך התורה בחרה לספר לנו דבר אחד, הדבר המרכזי ביותר של הגן הוא 'עץ החיים'. הביטוי "בתוך הגן" אומר אמצע הגן (המילה תוך היא כמו עמוד התווך) כלומר, לגן יש מרכז, לגן יש תכלית שהכל סובב סביבה. ומה היא אותה התכלית? עץ החיים! הגן הוא המקום בו האדם יוכל להשיג את רצונו הנסתר והנגלה להיות כאן קצת יותר ממה שניתן לו, להישאר חי לנצח. אין לי מושג כיצד זה היה נראה בפועל, אבל מעשים מסוימים של האדם המכונים בתורה אכילה מעץ החיים היו נותנים לאדם את היכולת המדהימה הזו של להישאר בחיים. אך לרוע המזל כשל האדם בתפקידו ואכל מעץ הדעת למרות ציוויו המפורש של הבורא לא לאכול ממנו. בעקבות כך גרש אותו הבורא מגן עדן והדרך בפני עץ החיים נחסמה לו... "ויאמר ה' אלוקים... ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וישלחהו ה' אלוקים מגן עדן... וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים." (פרק ג' פסוקים כ"ב - כ"ד) עץ החיים לא נבל, הוא נשאר. הוא אפילו שמור. הבורא שמר את דרך עץ החיים מפני האדם במצבו המקולקל שאחר החטא, אבל העץ מחכה לנו. הוא מחכה שנאכל ממנו במודעות ובדרך נכונה. מהו עץ החיים? "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה." (פרק ב' פסוק ז') מה שהופך את גוש העפר הזה הנקרא אדם למשהו חי זו הנשמה שהבורא שם בקרבו. עץ החיים זהו המגע עם שורש החיים בעצמם, המגע עם בורא עולם. עץ החיים לא נבל, הוא נשאר. הדרך אמנם ארוכה יותר בעקבות החטא. הדרך אמנם כרוכה גם במוות זמני אך גם כיום הנושא המרכזי הוא לאכול מעץ החיים. גם כיום תפקידנו הוא לקחת את הזמן הקצוב שניתן לנו ועל ידי המגע עם שורש החיים עצמם, המגע עם בורא עולם להפוך אותם לנצח. כי העפר הרי ישוב אל האדמה אבל הרוח תמיד תישאר שהרי היא אלוקית...