פרשת חיי שרה

מתחת לביתי נמצא השוק של העיר העתיקה בירושלים. תגרי השוק הערבים נוהגים כמנהג סוחרי המזרח התיכון. בכל פעם שאתה שואל אותם כמה עולה מוצר מסוים, הם זורקים מחיר פי עשר מן המחיר הממוצע בשוק. הלקוח הפיקח מתחיל להתמקח על המחיר ומצליח להוריד את הסוחר ממאתיים שקלים למאה חמישים ולאחר מכן למאה עשרים, לאחר ויכוח נוסף ופרצוף כאילו הוא לא קונה, מצליח הלקוח להוריד את הסוחר למאה. הסוחר עושה פרצוף כועס והלקוח פרצוף נעלב והסבב הבא מתחיל בשמונים. עוד שני משפטים על מזל וסופתח של היום והלקוח הממולח מוציא מן הכיס חמישים שקלים במזומן, הסוחר מבקש שיוסיף רק עוד חמישה שקלים בשביל הכבוד והעסקה נסגרת בשעה טובה לשביעות רצון כל הצדדים. הלקוח מרגיש שנון וממולח שהוא הצליח להוריד ממאתיים לחמישים וחמישה שקלים בלבד, ואילו הסוחר בכל זאת מכר את הסחורה במחיר שהוא פי שנים וחצי משוויו האמיתי בשוק... אני לעומת זאת מתחכם איתם בכל פעם מחדש. בכל פעם שהוא מבקש מאתיים, ישר אני מוציא מהכיס שטר של מאתיים ובלי למצמץ אני נותן לו את השטר. הוא קיבל את המאתיים אבל כל התענוג של המסחר הלך לו...

משא ומתן מעניין מופיע בפרשתנו בין אברהם אבינו לבני חת כאשר מגיע אברהם לחפש קבר לשרה אשתו.

"ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר. גר ותושב אנוכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. ויענו בני חת את אברהם לאמר לו. שמענו אדוני נשיא אלוהים אתה בתוכנו במבחר קברנו קבור את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבור מתך."  (פרק כ"ג פסוקים ג' – ו')

מה יכול להיות יותר טוב מזה? אברהם רוצה חלקת קבר במקום מסוים. הוא אינו מוכן לקחת כל מה שמציעים לו בבטוח לאומי. הוא יכל לקבור אותה בבית הקברות המקומי של באר שבע, אבל הוא רצה דווקא במערת המכפלה. דווקא באותו מקום שבו קבורים אדם וחוה, במקום שהוא פתח גן עדן כהגדרתם של חכמים. במקרים כאלו, זה הזמן שהחברה קדישא עושה את הקופה שלה. זה הזמן שניתן לדרוש מקרובי הנפטר סכום כסף מכובד לתועלת עניי העיר והסביבה... והנה אברהם מגיע לבני חת בעלי הקרקע המקומית בחברון ובמקום לדרוש ממנו כסף הם ממש מתחננים אליו לקבל את המקום במתנה. זה כבוד להם לתת לאברהם חלקת קבר, הוא הרי מכובד ומפורסם מאד. אך אברהם משום מה לא מקבל את ההצעה. הוא מבקש להפגיש בינו לבין עפרון בן צוחר בעלי הקרקע של מערת המכפלה וגם כאשר בעל הקרקע בעצמו מעוניין לתת לו את הקרקע במתנה הוא מסרב.

"אך עתה לו שמעני, נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה. ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדוני שמעני, ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור... וישקול אברהם לעפרון את הכסף... ויקם שדה עפרון אשר במכפלה... לאברהם למקנה..." (פרק כ"ג פסוקים י"ג – י"ח)

אברהם מתעקש לשלם מחיר מחירון. אפי' שקל אחד של הנחה הוא לא מוכן לקבל. למה? כי ככה זה החיים. דבר שמשלמים עליו מעריכים אותו יותר. נכון, זה פסיכולוגי, אבל זה עובד. העובדה היא שדבר שאנחנו מקבלים בחינם אולי אנחנו שמחים איתו, אבל אנחנו פחות מעריכים אותו מדבר שהתאמצנו עליו וירקנו עליו דם. כסף הוא דבר חשוב בחיים והוא בהחלט מדד לרמת הערכה שלנו לדברים.

אבל מה כל כך חשוב בחלקת קבר? מה זה משנה האם אדם קבור בבית הקברות המקומי בבאר שבע או במערת המכפלה?

חכמים מספרים במדרש כיצד גילה אברהם אבינו את מערת המכפלה. בשעה שבאו האורחים לבקר את אברהם, יצא אברהם לקחת בן בקר על מנת לכבד בו את האורחים. בן הבקר ברח ממנו ואברהם רדף אחריו עד שקפץ בן הבקר לתוך מערה ואברהם אחריו ושם ראה אברהם זוג מיטות ועליהם שני בני אדם ישנים, נרות דולקים על ראשם וריח גן עדן יוצא מהמקום..

כמובן שמדרש זה טעון הרבה הבנה. אך כדאי לשים לב לשתי נקודות קטנות הקשורות לענייננו. אדם וחוה שכבו על המיטות, מדוע נכתב שהם ישנים, הם הלא הרי נפטרו כבר לפני למעלה מאלף שנים? זאת ועוד, במקום שיש בו מתים בדרך כלל לא עולה ממנו ריח גן עדן...

אך השאלה הראשונה פוטרת את השניה. אכן אדם וחוה מתו באופן פיזי, אך אברהם הבין שהמוות אינו חידלון, פרידת הגוף מן הנשמה זו הדרך לתת לנשמה להגיע לגן עדן, זו הצורה לתת לגוף אפשרות תיקון על מנת לקום לתחיה ולחבור עם הנשמה למסלול ידידותי יותר. המוות הוא עוד תחנה בדרך לחיי נצח. את הדבר הזה זיהה אברהם כאן במקום קבורתם של אדם וחוה ואת המסר הזה היה חשוב לו להעביר הלאה בכך שהוא קובר את שרה באותו מקום שהוא פתח גן עדן.

ואולי אם תרצו זו הסיבה שדווקא הפרשה שמספרת על פטירתם של שרה ואברהם, דווקא היא מקבלת את השם "חיי שרה"...